Bava Batra 176

Kapitel 176

א וחייב להכריע לו טפח היה שוקל לו עין בעין נותן לו גירומין אחד לעשרה בלח ואחד לעשרים ביבש

1 ER MUSS IHMEIN ÜBERGEWICHT VON EINER HANDBREITEGEBEN; HAT ER IHM ABER GENAU GEWOGEN, SO GEBE ER IHM EINEN ZUSCHUSS, EINES ZU ZEHN BEI FLÜSSIGEM UND EINES ZU ZWANZIG BEI TROCKENEM.

ב מקום שנהגו למוד בדקה לא ימוד בגסה בגסה לא ימוד בדקה למחוק לא יגדוש לגדוש לא ימחוק:

2 IN ORTEN, WO ES ÜBLICH IST, MIT KLEINEN [MASSEN] ZU MESSEN, MESSE MAN NICHT MIT GROSSEN, UND WO MIT GROSSEN, MESSE MAN NICHT MIT KLEINEN; ZU STREICHEN, GEBE MAN NICHT GEHÄUFT, GEHÄUFT ZU GEBEN, STREICHE MAN NICHT.

ג <big>גמ׳</big> מנהני מילי אמר ר"ל דאמר קרא (דברים כה, טו) אבן שלמה וצדק צדק משלך ותן לו א"ה אימא סיפא היה שוקל לו עין בעין נותן לו גירומין ואי הכרעה דאורייתא היכי יהיב ליה עין בעין

3 GEMARA, Woher dies? Reš Laqiš erwiderte: Die Schrift sagt:einen vollen und gerechten [Gewichts]stein, sei gerecht und gib ihm von deinem. – Wie ist demnach der Schlußsatz zu erklären: hat er ihm aber genau gewogen, so gebe er ihm einen Zuschuß. Wieso darf er ihm genau wägen, wenn man sagen wollte, das Übergewicht sei Vorschrift der Tora!? –

ד אלא רישא במקום שנהגו וכי איתמר דר"ל אסיפא איתמר היה שוקל לו עין בעין נותן לו גירומין מנהני מילי אמר ר"ל דאמר קרא וצדק צדק משלך ותן לו וכמה גירומין א"ר אבא בר ממל אמר רב אחד מעשרה בליטרא בלח לעשרה ליטרין:

4 Vielmehr, der Anfangsatz spricht von einem Ortsbrauche, und die Lehre des Reš Laqiš bezieht sich auf den Schlußsatz: hat er ihm aber genau gewogen, so gebe er ihm einen Zuschuß. Woher dies? Reš Laqiš erwiderte: Die Schrift sagt: und gerechten, sei gerecht und gib ihm von deinem. – Wieviel beträgt der Zuschuß? R. Abba b. Mamal erwiderte im Namen Rabhs: Bei Flüssigem ein Zehntel Litra bei zehn Litra.

ה אחד לעשרה בלח ואחד לעשרים ביבש וכו': איבעיא להו היכי קאמר אחד מעשרה בלח לעשרה דלח ואחד מעשרים ביבש לעשרים דיבש או דלמא אחד מעשרה לעשרה דלח ולעשרים דיבש תיקו

5 EINES ZU ZEHN BEI FLÜSSIGEM UND EINES ZU ZWANZIG BEI TROCKENEM &C. Sie fragten: Meint er es: eines zu zehn bei Flüssigem, bei zehn Maß von Flüssigem, und eines zu zwanzig bei Trockenem, bei zwanzig Maß von Trockenem, oder aber: eines zu zehn bei zehn Maß von Flüssigem und bei zwanzig Maß von Trockenem? – Dies bleibt unentschieden.

ו א"ר לוי קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות שזה נאמר בהן (ויקרא יח, כד) אל וזה נאמר בהן (דברים כה, טז) אלה ומאי משמע דהאי אל קשה הוא דכתיב (יחזקאל יז, יג) ואת אילי הארץ לקח

6 R. Levi sagte: Die Bestrafung für [falsche] Maße ist schwerer als die Bestrafung für Inzestvergehen, denn bei diesen heißt es el und bei jenen heißt es ele. – Woher ist es erwiesen, daß el die Bedeutung ‘schwer’ hat? – Es heißt: die Mächtigen [ele] des Landes nahm er mit. –

ז גבי עריות נמי הכתיב אלה ההוא למעוטי מדות מכרת

7 Bei der Unzucht heißt es ja ebenfalls elle!? – Dies schließt [die Sünde hinsichtlich der] Maße von der Ausrottungsstrafe aus. –

ח ואלא מאי עודפייהו דהתם אפשר בתשובה והכא לא אפשר בתשובה

8 Wieso ist sie demnach schwerer? – Bei jener ist eine Buße möglich, bei diesen aber ist eine Buße nicht möglich.

ט וא"ר לוי קשה גזל הדיוט יותר מגזל גבוה שזה הקדים חטא למעילה וזה הקדים מעילה לחטא

9 Ferner sagte R. Levi: Schwerer ist die Beraubung eines Gemeinen als die Beraubung des Heiligen, denn bei der einen wird ‘Sünde’ vor ‘Veruntreuung’ und bei der anderen wird ‘Veruntreuung’ vor ‘Sünde’ genannt.

י ואמר רבי לוי בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם הקב"ה ברך ישראל בעשרים ושתים וקללן בשמנה ברכן בעשרים ושתים (ויקרא כו, ג) מאם בחקותי עד קוממיות

10 Ferner sagte R. Levi: Komm und sieh, daß nicht wie die Eigenart des Heiligen, gepriesen sei er, die Eigenart eines [Menschen aus] Fleisch und Blut ist. Der Heilige, gepriesen sei er, segnete Jisraél mit zweiundzwanzig [Buchstaben] und verfluchte sie mit acht; er segnete sie mit zweiundzwanzig, von:wenn meine Gesetze, bis:hocherhoben;

יא וקללן בשמונה (ויקרא כו, טו) מואם בחקותי תמאסו עד ואת חקותי געלה נפשם

11 und er verfluchte sie mit acht, von:wenn ihr meine Gesetze mißachten werdet, bis:und meine Gesetze habt ihr verabscheut.

יב ואילו משה רבינו ברכן בשמונה וקללן בעשרים ושתים ברכן בשמונה

12 Unser Meister Moše aber segnete sie mit acht und verfluchte sie mit zweiundzwanzig. Er segnete sie mit acht,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel